עיון נוסף במשמעות האקטואלית של משאב הזמן החשוב שנקרא "יז בתמוז" מעלה כי חמשת האירועים המשוייכים ליום הזה (מסכת תענית ד,ו) הם חמישה שלבים שכל אחד מהם מראה על פריצה של מעגל נוסף בחיבור שלנו, הפרטים, למהות הערכית הקולקטיבית המאחדת אותנו:
• "נשתברו הלוחות" - הלוחות הן עשר נקודות שמתמצתות את הקשר של כל אחד ואחת מאיתנו למציאות ברבדיה השונים. יצירת ה"עגל" הראתה על חוסר הבנת מציאות של העם ברמה כזאת שמצריכה ניקוי לפני שמראים להם את הלוחות עצמם. קיים נתק מהמהות עצמה.
• "בטל התמיד" - ה"תמיד" היא העבודה הרוחנית התמידית במרכז הרוחני של העם שהיוותה את הקשר של העם למהותו הנצחית בעצם חייו הארציים. כאשר יש ניתוק מהמהות, יש פגימה בביטוי המעשי המחבר.
• "הובקעה העיר" - העיר היא המציאות החברתית הקולקטיבית החיה באופן שלם ומגינה, מתוך כך, על העבודה הרוחנית המחברת את העם. כאשר יש פגימה בעבודה, לא מורגש הצורך בחברה המאוחדת ונוצרים בה בקיעים.
• "שרף אפוסטמוס את התורה" - 'אפוס' היא מילה יוונית המתארת סיפור גבורה בעל השפעה גדולה. 'טמוס' הוא סוג של צמח מטפס כאשר מקור המילה הוא רומי. הבקעת המרקם החברתי השלם מאפשרת לסיפור חיצוני שתחילתו ביוון והמשכו ברומי להיכנס לחלחל ולהשפיע על המהות הפנימית המגיעה עד להשפעה מכרעת על חיי הפרט, עד לשרפת הקשר של הפרט עם מהותו.
• "העמיד צלם בהיכל" - בנקודה המרכזית המחברת הועמד רעיון חיצוני שגורם לניתוק הפרט מזהותו ומהותו. התהליך לא נפסק בניתוק הקשר של הפרט עם מהותו אלא המשיך עם קישורו למהויות חיצוניות וזרות לו.
למעשה, השלב החמישי דומה ל"עגל" של השלב הראשון. ההבדל הוא שהשלב הראשון היה מתוך בחירה והאחרון, לאחר ההתדרדרות התודעתית, היה "כפוי".
השלב הבא בתהליך, כאשר לא שמים לב לשלבים האלה ומתעוררים מהם בזמן, הוא חורבן של הפרט והכלל.
חיבור למשאב הזמן שנקרא "יז בתמוז" מאפשרת לנו להיות מודעים לתהליך, כדי להבין את עומק השבר בו אנו נמצאים, אך בעיקר כדי לפעול לתיקונו.
התיקון אמור להתבצע בשני מהלכים מקבילים:
• עבודה פרטית, מתוך בחירה, של חיבור למהות ולזהות הקולקטיבית של כל אחד ואחת מאיתנו.
• עבודה כללית של חיזוק החברה והמשך בנייתה על גבי פלטפורמה חברתי ערכית מאחדת שתכליתה חברה ערכית שלמה המחוברת לזהותה וערכיה אשר מובילה את עצמה, מתוך אחריות ובחירה חופשית, למימושה העצמי הקולקטיבי.
